קפה לנדוור – סיפור ההיסטוריה – שנות ה־ 80’ על אש קטנה

שנות ה־ 80’ על אש קטנה

התנור הישן של לנדוור

התנור הישן

בשנים הראשונות לאחר רכישת קפה לנדוור על ידי משפחת פדרמן, כמעט לא ניכר שינוי בהתנהלות בית הקלייה. שם החברה נותר על כנו.
המוניטין, שנבנה במשך שנים של הקפדה בלתי מתפשרת על טיב חומרי הגלם ודייקנות בתהליכי הייצור, היה נכס יקר ולא הייתה סיבה לוותר על האיכויות שייצג. זאב וייצנברג, מנהל בית הקלייה הוותיק והמנוסה, המשיך לנהל אותו כפי שעשה מזה עשרות שנים, למרות שהתקופה הייתה מטלטלת מבחינת הכלכלה הישראלית.
היו אלה השנים שלאחר המהפך הכלכלי, שחוללה מפלגת הליכוד עם עלייתה לשלטון ב־ 77׳. שמחה ארליך שמונה לתפקיד שר האוצר הוביל את תכנית הליברליזציה, אך נאלץ להתפטר כעבור כשנתיים בגלל ההידרדרות המהירה במצב המשק. האינפלציה החלה לצאת משליטה וגם שרי האוצר שמונו לתפקיד אחריו – יגאל הורוביץ, יורם ארידור ויגאל כהן-אורגד לא הצליחו לבלום את נסיקתה.
ב־ 83׳ קרסו מניות הבנקים והכלכלה הישראלית הועמדה בנקודה קריטית. רק ב־ 1985, כשהוקמה ממשלת האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר (ברוטציה), הצליח שר האוצר החדש – יצחק מודעי, בגיבוי ראש הממשלה שמעון פרס, לרסן את האינפלציה (שכבר עברה את ה־ 400% ) ולהחזיר את היציבות למשק.
באותן שנים ניהלו יצחק פדרמן ובניו עסקים בהיקף נרחב על פני הגלובוס. נדרשה תשומת לב רבה, זהירות ותגובה מהירה להתפתחויות. לכולם היה נוח שקפה לנדוור ממשיך להתנהל על מי מנוחות על ידי וייצנברג, שבמקצועיותו ונאמנותו נתנו אמון מלא.
“אני זוכר את המקום בעיניים של ילד: צפוף, דחוס, חם,” מספר יוני פדרמן. אני זוכר שבזמנו, כאשר ארזו את הקפה בוואקום, הניחו על השקית לוח עץ ודפקו עליו בפטיש, כדי לתת לה צורה מרובעת.״ זיכרון נוסף: “הפועלות שעסקו באריזה היו מאגדות את השקיות לאריזות נייר. הסטנדרט היה 50 שקיות קפה במשקל של 100 גרם בכל אריזת נייר. כשמשלוח האריזות היה מגיע למרכולים, היו קורעים את הנייר, מוציאים את שקיות הקפה ומסדרים אותן על המדף. רחש הנייר הנקרע, גם הוא חלק מהזיכרון.״
בבית הקלייה באותם ימים היו מטחנות שטחנו את פולי הקפה בין גלילי אבן. “לפני כל מחזור טחינה היה צורך לכוון ידנית את המרחק בין הגלילים לפי סוג הקפה,” נזכר מנשה כרמלי. “ככל שהיו קרובים יותר זה לזה, כך נטחן הקפה לגרגרים עדינים יותר. הכיוון היה באמצעות ברגים ענקיים, שהרחיקו או קירבו בין הגלילים. מעבר לקושי הפיסי שנדרש להידוק או שחרור הברגים הללו, היה קושי לדייק במרווחים שנמדדו במיקרונים. לא פעם קרה שהבורג נשבר והעבודה נעצרה, עד שתוקן או הוחלף. קושי נוסף נבע מן העובדה שהגלילים נשחקו עם הזמן ולעיתים, כשהתחממו, דבק טעם שרוף בקפה.
בראשית שנות ה־ 2000 , הוחלפו כל המטחנות הקטנות במכונה אחת, שאמנם השתייכה כבר לדור החדש של המטחנות מבחינה טכנולוגית, אבל עדיין, גם אותה היה צריך לכוון ידנית בכל שינוי של רמת הטחינה. למרבה הפלא, היו צרכנים שהתרגלו לטעם השרוף שהפיקו המטחנות הקודמות והתלוננו שהוא חסר להם כעת. הזוי ככל שזה נשמע, במשך תקופה מסוימת ייצרו בלנדוור במיוחד עבורם ‘קפה שרוף׳…״

יצחק, שלי ודיויד פדרמן

יצחק, שלי ודיויד פדרמן
/ 100 שנה

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

סל הקניות