fbpx

קפה לנדוור – סיפור ההיסטוריה – שמואל לנדוור נכנס לנעלי אביו

שמואל לנדוור נכנס לנעלי אביו

משה, רוזה ושמואל לנדוור

משה, רוזה ושמואל לנדוור

ילדותו של שמואל לנדוור קיבלה תפנית עם מות אחותו. מרגע זה ההתייחסות אליו נהייתה דאגנית יותר, מגוננת ומגבילה, אך גם כזו שלקחה כמובן מאליו מחויבות לעסק ולמשפחה. למרות שהוריו לא נהגו לשוחח על עבודה סביב השולחן בבית, כי “עבודה זו עבודה ובית זה בית”, קלט משיחות שהתקיימו ביניהם או איתו, עקרונות חיים הקשורים בהתפתחות העסק והתלבטויות עסקיות שנבעו מהמצב הכלכלי והמדיני בארץ. הוא היה מעורה, התמצא, וככל שהתבגר גם הביע דיעה.
חייו של שמואל התנהלו במשולש שבין שדרות חן, שם התגוררה המשפחה, בית המקלה ברחוב אלנבי ורחוב בלפור, בו שכן בית הספר בו למד. הוא היה נער צנוע. למרות שמשפחתו החזיקה מכונית פרטית ונהג – מותרות שהיו נחלתם של מעטים בתקופה ההיא, ביקש מהנהג שיוריד אותו במרחק מה מבית הספר, כי התבייש לבלוט בין חבריו במובן זה. הוא העריץ את הוריו, היה מאוד מסור להם ואהב אותם אהבת נפש. אביו היה בעיניו דמות מופת. הוא העריך את הפדנטיות, האמינות, האחריות והמשמעת הדייקנית שדרש מעובדיו, אבל קודם כל גם מעצמו. הוא הוקיר את היותו אדם ישר דרך, מוסרי ואמין.
שמואל לנדוור היה תלמיד נבון וחרוץ. הוא ניחן ביכולת כתיבה מרשימה ובכישרון אמנותי ושאף ללמוד עריכת דין. מי יודע לאן היה מכוון את הקריירה שלו, אלמלא נפטר אביו בדיוק ביום בו סיים שמואל את בית הספר התיכון, ממש כשעמד להתחיל את חייו הבוגרים. בן 60 בלבד היה משה לנדוור כשהלך לעולמו, ביוני 1947 , “לאחר מחלה קצרה וקשה,” כפי נכתב במודעת האבל שפורסמה בעיתון “דבר”. המשפחה ביקשה להימנע מביקורי תנחומים.
לשמואל היה ברור שהוא מתייצב לצד אמו בניהול העסק. גם לרוזה היה ברור שזה מה שצריך להיות. קפה לנדוור לא עצר ולא נעצר. ההיפך הוא הנכון. את כל מאודם השקיעו רוזה ושמואל בקידום ופיתוח העסק. הם סמכו זה על זה והאמון ביניהם היה מלא. הניסיון והאחריות שלה גיבו את התנופה והמעוף של בנה הצעיר. היא ניהלה את החשבונות ושמרה על הקופה. הוא למד את רזי הייצור, נפתח לחידושים טכנולוגיים בעולם הקפה וקידם קשרי מסחר ושיווק.

/ 100 שנה

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *