עוד כוס קפה אחת לדרך

1

עוד כוס קפה אחת לדרך

פעם מישהו אמר שכל שיר הוא שיר אהבה. זה יכול להסביר למה יש כל כך הרבה שירים על קפה. הנה כמה מהם

אחת מבלדות הרוק האהובות ביותר על הישראלים היא One More Cup of Coffee מתוך האלבום Desire של בוב דילן. השיר, ששמו המקורי הוא Valley Below, מספר על נערה צוענייה ועל הגבר שחייב לעזוב אותה כדי להגיע אל “העמק שלמטה”. יש כאלה שטוענים שהשיר הוא מטפורה על יחסיו המתפוררים של דילן עם אשתו דאז, שרה לוונדס. מעניין שהקטע זכה להצלחה בישראל הרבה יותר מאשר בעולם כולו. יש שמייחסים את הסיבה לסאונד ולכינור המסתלסל שנשמע ברקע ואולי אלה כל כוסות הקפה השחור שדילן שותה לפני היציאה לדרך וגורמות לנו להזדהות איתו כל כך. בכל מקרה, מדובר ביצירה עם עושר ואווירה בכמויות שמספיקות לאלבום שלם ועם קסם שכבר שנים אינו מתפוגג. אפשר רק לנחש שהגבר שעומד ללכת אל העמק למטה לגם את הקפה שלו, הפך את הספל על התחתית והגיש אותו לנערה המסתורית שתקרא מה אומרים על גורלו רישומי המשקעים שנותרו על הדפנות. הנערה, שנשימתה מתוקה ועיניה דומות לשתי אבני חן בשמים, היא כנראה בת לשושלת של מגדות עתידות: “אחותך רואה אל העתיד / כמוך וכמו אמך / מעולם לא למדת לקרוא או לכתוב / אין ספרים על שידתך”.

הרחק הרחק מדילן ומהעמק שלמטה, בדירה בתל אביב, יושב משורר, מגרד את פדחתו ומנסה להנפיק מילים על המשקל, כי הרי משלמים לו לפי השורה. השיר הישן והטוב של אריק אינשטיין, שאת מילותיו כתב יעקב רוטבליט, מבקר את התיעוש והמסחור של הכתיבה. המשורר מתקשה לחלץ מתוך עצמו מלל. הוא נכנס למקלחת, לוקח אספירין, בוהה בנייר ו – יוק. לזמר אין מה להציע למשורר מלבד טיפ אחד: “תשתה קפה טורקי ותתעורר, אתה המשורר.” הקפה השחור אפוף המסתורין של דילן עובר אצל אינשטיין למחלקת התכל’ס והופך לכלי עבודה.

יושבים בבית קפה ומרגישים בתוך בועה
אם עבור המשורר הקפה ממריץ, עבור אחרים, למשל אלה שיושבים בקפה השכונתי מתחת לדירה שלו,  הקפה הוא דווקא סיבה מצוינת לעצור את הכול. לרגע. לפעמים אנחנו מעדיפים לתת לקפאין, למשך שעה קלה, לעורר בנו מחשבות במקום לעורר אותנו למעשים. הרי עוד משהו שקפה יודע לעשות זה לעזור לנו להעביר את הזמן, לבהות, לחשוב. עברי לידר מודה: “לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה / זה לשבת בבתי קפה ולתכנן את העתיד שלנו / לפעמים נראה כאילו כל מה שאני רוצה / לחכות שמשהו יקרה, שמישהו יזיז אותנו” .
ללהקת טיפקס לא נשאר אלא להסכים עם לידר, רק שאצלם איכשהו הייאוש נשמע קצת יותר עליז: “יושבים בבית קפה ומרגישים בתוך בועה / מה לא עשינו, איפה טעינו, מה נשתנה / יושבים בבית קפה, אני מזמין עוגת גבינה / מה לא עשינו, איפה טעינו, הלכה המדינה.”

עוד תפקיד שהקפה לקח על עצמו הוא להיות משקה של דייטים. שלמה ארצי למשל, בשיר “לאן, לאן, לאן” מתוך האלבום “שניים”, היה מוכן לעשות הרבה בשביל כוס אחת קפה עם אהובתו, שעליה הוא מפנטז תוך כדי נסיעה במכונית בתוך נופים שנראים לו מנוכרים, ומצהיר: “בשביל כוס קפה איתך, הייתי שם גם אלף דולר.”
הייזל או’קונור, ששיחקה בסרט “זכוכית שבורה” וגם חיברה את פס הקול שלו, הביאה לנו עוד בלדת רוק משובחת על קפה ודייטים. הפעם זה השיר Will You? שמתאר פגישה רומנטית בין גבר לאישה. “אתה שותה את הקפה שלך ואני לוגמת את התה שלי ואנחנו יושבים כאן, עושים את עצמנו רגועים, חושבים, מה שיהיה יהיה.” ממש כמו מיליוני זוגות אחרים, שבכל יום בכל מקום בעולם יושבים נינוחים לכאורה מאחורי הספלים המהבילים שלהם, בוחשים, מוסיפים סוכר ועושים הכול כדי לא לחשוף את מה שהם חושבים באמת. אצל או’קונור זה “אני תוהה אם תישאר עכשיו, אם תישאר עכשיו, או פשוט תאמר בנימוס לילה טוב.”

מי שמחפש את הקפה בקלאסיקות, ימצא המון קפה ברזילאי בשיר הקפה של פרנק סינטרה. בשיר ההומוריסטי, שכתבו ביל היליארד ודיק מיילס, סינטרה מתלונן שבברזיל יש “נורא הרבה קפה” ושאי אפשר לשתות שם שום משקה אחר: לא שרי סודה, לא תה, לא מיץ עגבנות, לא מיץ תפוחי אדמה (משום מה) ואפילו לא מים. קלאסיקה אחרת, הרבה יותר נוגה, היא Black Coffee של אלה פיצג’רלד. השיר מספר על עקרת בית שכלואה בין ארבעה קירות וקפה שחור הוא הנחמה היחידה שלה. “אני מרגישה בדידות עצומה / לא עצמתי עין / חורשת את הרצפה ומביטה בדלת / ובין זה לבין זה אני שותה / קפה שחור…”

תראו איך כוס קפה אחת, ולא כל כך משנה אם שחור, הפוך או אספרסו, יכולה לקחת את כותבי השירים ואותנו אל כל כך הרבה סיטואציות אנושיות, וזה היה רק מדגם מזערי מתוך אוסף אינסופי.

/ מגזין

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

סל הקניות