fbpx

יצירתי חזק עם הרבה קצף

1

יצירתי חזק עם הרבה קצף

בתי קפה מועילים ליצירתיות, בגלל הקפאין, בגלל הרעש ואם יש לכם מזל – אז גם בגלל המוזיקה

יש אנשים שנולדים יצירתיים יותר ויש כאלה שפחות, אבל בכל המקרים היצירתיות היא יכולת שדורשת הזנה מתמדת. העצות הנפוצות להזנת היצירתיות כוללות שינה מספקת, האזנה למוזיקה ובעצם צריכת תרבות באופן כללי, הקצאת זמן לחשיבה או בהייה, ויתור על אלכוהול והחלפת רעיונות. לשני הטיפים האחרונים יש קשר הדוק להיסטוריה של בתי הקפה ולכך שהפכו למעין כוורות אנושיות שבני אדם מתקבצים בהן בתקווה להפיק מעט דבש מנטלי.

משהו מעניין קרה באנגליה של המאה ה-17: בתי הקפה החלו לקום בערים ולהתחרות במה שהיה עד אז מקום המפגש החברתי – הפאבים. אפשר לשער שעל הדלפקים בבתי המרזח נשמעו רעיונות, נהגו הגיגים והוחלפו דעות, אבל מי זכר את ההברקות שהשתחררו בין קירותיו האפלים של הפאב? הרי רוב הרעיונות המבריקים טבעו בספלים עמוקים של בירה. בתי קפה היוו חלופה מעוררת לפאבים המשכרים. אנשים מתודלקים בקפאין יצאו מהקפה וראשם המה מרעיונות ומאנרגיה שביקשה להוציא אותם לפועל. על פי סטיבן ג’ונסון, מחבר הספר Where Ideas Come From (“המקום שממנו באים הרעיונות”) המעבר משכרות לעוררות היה הסיבה לפריחתו של עידן החדשנות.

כדי להבין את הקשר בין בתי הקפה לבין החדשנות, צריך לזכור שבתי הקפה הראשונים באירופה היו שונים לגמרי מבתי הקפה המוכרים לנו היום. הקפה לא היה מקום שבאים אליו כדי להתבודד עם הלפטופ, גם לא נפגשו בו לדייט או לשיחת בנות צפופה. למעשה, נשים לא הורשו להיכנס אליהם. בית הקפה הפריזאי הראשון שנשים הורשו לבקר בו ללא לוויית גבר בלי להיחשב מופקרות הוקם רק ב-1862 ובעצם היה בית תה שנקרא Laduree. מה כן היה בבתי הקפה ההיסטוריים? חבורות חבורות של גברים שבאו לראות ולהיראות. הם חלקו זה עם זה רעיונות ומחשבות ולמעשה קיימו את סיעורי המוחות המוכרים היטב לכל מי שעבד אי פעם בחברה שדורשת מעובדיה יצירתיות. סיעורי המוחות היו פורים במיוחד תודות לקפאין המעורר, והמפגש החברתי תרם להרחבת רשתות הקשרים של יושבי הקפה.

אל תשלח לי שקט

לא רק הקפאין והקשרים האנושיים המסתעפים תרמו ליצירתיות. גם לרחש שסביב יש תפקיד נכבד בהעצמתה. איך זה קורה? חוקרים מאוניברסיטת קולומביה, שנתנו למתנדבים משימות יצירתיות – למצוא כמה שיותר שימושים ללבנה – גילו שהתוצאות הטובות ביותר מופקות בסביבה עם רמת רעש בינונית, כמו זאת שבבית קפה. מחקר נוסף, הפעם מאוניברסיטת אילינוי, חיזק את המסקנה: מתנדבים התבקשו לקיים סיעורי מוחות בסביבה עם רעש ברמה של בית קפה (70 דציבל), בסביבה שקטה יותר (50 דציבל) ובסביבה עם רעש שזהה לזה של בלנדר פועל (85 דציבל). היצירתיות הרבה יותר הופגנה בסביבה שבה רמת הרעש זהה לזו של בית קפה, אבל שימו לב – אם אתם הולכים לתדלק את היצירתיות שלכם בבית קפה, ודאו שהוא לא כזה שמכינים בו שיייקים כל הזמן.

איך מסבירים את התוצאות? שקט קיצוני תורם להתמקדות מהסוג הנחוץ לפעולות כמו הגהת טקסטים או חישובים מתמטיים, אך הוא מדכא חשיבה יצירתית. רעש מתון – למשל של שיחות בעוצמה סבירה, קרקוש ספלים על צלחות, מוזיקה רגועה וטפיפת מלצרים על הרצפה – גורם למוח שלנו להתקשות במקצת בעיבוד מידע. חוקרים מאמינים שהסחות הדעת הקטנות הללו, שמשתרבבות לתוך זרם המחשבה, גורמות לנו לחשוב בצורה מופשטת יותר ולכן גם יצירתית.

אז אתם כבר יודעים שכדאי לבחור בית קפה לא שקט מדי, אבל גם לא כזה שנהמות הבלנדרים או הכביש הסמוך מכסות על הרעשים שאתם רוצים לשמוע. ומה לגבי המוזיקה? בחרו בית קפה שמשמיעים בו מוזיקה שאתם אוהבים, אבל לא כזאת שתגרום לכם להצטרף בשירה לאדי ודר, מיילי סיירוס או כל אחד אחר באמצע. ההסבר פשוט: מוזיקה אהובה גורמת לנו להרגיש טוב, וכשאנחנו מרגישים טוב ונתונים פחות להשפעות עקה, המוח שלנו מתפקד טוב יותר. על פי חוקרים מסוימים ממש עד יכולת משופרת לחבר בין רעיונות שונים, וזהו בעצם לבה של היצירתיות. אבל, אם נפצח בשירה, נעבור למעשה למצב של מולטיטסקינג, שבו הזרקור הקשבי שלנו נאלץ לקפץ בין העבודה לבין השירה, מה שבעצם פוגע בריכוז ובביצועים. בכלל, עדיף לא לשיר כשיושבים בבית קפה, ואם הבנו נכון, אז אולי גם לא בנהיגה בדרך אליו. בשביל זה יש מקלחת.

/ מגזין

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *