זה עולמי

1

זה עולמי

תגידו לנו איך אתם שותים את הקפה שלכם, ונגיד לכם מאיפה אתם. ולא, זה בכלל לא קשור למבטא שלכם

שיחי הקפה צומחים אמנם רק בחבליו הטרופיים של כדור הארץ, אבל את המשקה הכהה והמעורר לוגמים על הבוקר כמעט בכל מקום בעולם. כאן גם נגמר הדמיון – בניו-יורק שותים אותו חלש ופושר מכוס נייר גדולה תוך הליכה נמרצת על המדרכה בדרך למשרד. הישראלים פותחים את היום בישיבה עם שחור חזק (בעיקר אם הם גברים), או עם קפה נמס בתוספת חלב (בעיקר אם הן נשים), רצוי עם עוגייה בצד ומישהו לפטפט איתו על מה שקורה בחדשות. האיטלקים, היעילים בענייני קפאין, מורידים לגרון ספלוני אספרסו כמו שוט קצר ועצבני בעמידה ליד הדלפק, לפעמים בלוויית כוס מים או סודה. קחו כוס קפה אחת לדרך ובואו לטיול בין ספלים מהבילים בעוד כמה מקומות בעולם.

איטליה. איטליה היא מקום מצוין להתחיל בו את המסע כי אומרים שאף אחד אינו מכין קפה טוב כמו האיטלקים (אז מה אם אנחנו משוחדים?). הסיבה לכך היא אולי העובדה שמכונת האספרסו נולדה בארץ המגף. באיטליה, כשמבקשים cafe, זה תמיד אספרסו. אם תרצו תוספת של חלב, תוכלו להיכנס לעולם המגוון של משקאות הקפה האיטלקיים המשובחים, ממקיאטו ועד אפוגטו.

אתיופיה. אם המסע לא היה מתחיל באיטליה, היינו ללא ספק מתחילים אותו באתיופיה, המקום שבו הכול התחיל. אתיופיה היא המקום הראשון שבו גידלו שיחי קפה ולוגמים בה את המשקה כבר יותר מ-1,000 שנים. הקפה האתיופי נקרא בּוּנָה והוא מוגש בטקס מסורתישמתחיל בקליית הפולים מול האורחים, טחינתם, בישולם והגשת המשקה בשלושה סבבים. הטקס, שיכול להימשך שעה לפחות, כולל קטורת מיוחדת, כירת פחמים וכלים ייעודיים, כיבוד אופייני מדגנים וקטניות שנקרא בונה קורס והכי חשוב – מנהג יפה שבו צעיר הנוכחים מגיש את הספל הראשון לאדם הזקן ביותר בחדר. זוהי האנטיתזה המוחלטת לקפה לדרך או לקפה מהיר חלוט במים שהורתחו בקומקום החשמלי.

אמריקה. האמריקאים אוהבים קפה, אבל אוהבי קפה לא אוהבים את הקפה האמריקאי. כמו תחנות דלק למילוי מיכל המכונית, כך גם בדיינרים האמריקאים ניצבות תחנות לתדלוק בני אדם בקפה. המשקה שיוגש בתחנות העסוקות תמיד הוא נוזל בצבע דומה לתה והוא נחלט כבר לפני שעות. גרסה נוספת של הקפה האמריקאי היא ההפך הגמור: משקאות מהסוג שמוגש ברשתות כמו סטארבאקס. אתם מקבלים כוס שקופה ענקית ובתוכה תערובת צוננת של חלב, קרמל, שמנת, שוקולד, גלידה, סירופים מתוקים, קצפת – חלק מהם או כולם ביחד. אה, וגם אספרסו, בשביל הקפאין כמובן. זוהי בעצם מעין וריאציה של המילקשייק, המשקה (או בעצם הקינוח) הכי אמריקאי שיש. אם ממש תתאמצו, תוכלו להשיג באמריקה גם ספל בגודל סביר של קפה חם וטוב, אבל אל תיסעו לשם במיוחד בשביל זה.

טורקיה. בישראל אמנם קוראים לקפה השחור קפה טורקי, אבל המשקה המועדף על הטורקים עצמם הוא דווקא תה. עם זאת אין שום קושי לקבל בטורקיה את משקאות הקפה האהובים, כמו אספרסו, קפוצ’ינו או קפה נמס. אבל דווקא ה-קפה הטורקי (זה שהיוונים קוראים לו קפה יווני והגאורגים קוראים לו קפה גאורגי) קשה יותר להשגה. הוא שחור וסמיך מאוד ובדרך כלל מוגש מתוק. ישראלים מרגישים איתו כמו בבית, אך אירופאים ואמריקאים עלולים לחשוב שזהו תוצר לוואי חזק ומאתגר מדי שמנפיקה מכונת האספרסו.

יוון. חוץ מהסוגיה האם המשקה המכונה קפה טורקי הוא בעצם קפה יווני, שנקרא גם אליניקוס, היוונים מגישים Frappé: משקה קפה קר שעשוי מקפה נמס, חלב מוקצף וסוכר על קרח. הם טוענים בתוקף שמדובר במתכון יווני מקורי.

אירלנד. האירים הם אנשים של פאבים, לא של בתי קפה, ולכן באופן טבעי קפה אירי הוא בעצם קוקטייל אלכוהולי שהומצא בשנות ה-40′ ומורכב מקפה חם, וויסקי, סוכר וקצפת. אגב, זה לא הקפה שנהג תורן אמור לשתות, אבל הוא כן פיתוי לגיטימי בבוקר חורפי קר שבו לא צריך ללכת לעבודה.

וייטנאם. הקפה הגיע לוייטנאם עם הצרפתים במאה ה-19. קפה או-לה לא היה בגדר אפשרות כי חלב טרי לא היה זמין, וכך פותחה הגרסה המקומית – קפה עם חלב משומר, מרוכז ומתוק שמוגש על קרח.

משום מה לנו יש את ההרגשה שאחד המקומות שקל להשיג בהם מגוון גדול של משקאות קפה באיכות טובה בלי שאף אחד יזקוף גבה הוא בישראל. אפשר לומר שגם התברכנו בשפע של בתי קפה שמותר לבלות בהם חצי יום על הפוך קטן וגם להטעין את הנייד ולנהל את העולם דרך הלפטופ. בספרד לדוגמא אם תשבו בבית קפה יותר מחצי שעה אחרי שסיימתם לגמוע את האספרסו, יש סיכוי שירמזו לכם, ולא בעדינות, שהגיע הזמן ללכת למקום אחר.

/ מגזין

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *