היסטוריה עם שניים סוכר

1

היסטוריה עם שניים סוכר

בבתי קפה לא מתבטלים. בבתי קפה עושים היסטוריה! לא מאמינים? מוצרט, בטהובן, איינשטיין, ופרויד מספקים את ההוכחות

לפעמים הקפה הוא רק תירוץ. אנחנו לא מדברים על עוגיות, אלא על שמחות קטנות של יום חולין – ישיבה בבית קפה. אתם מזמינים כוס משקה וקונים לעצמכם זמן כמעט בלתי מוגבל להרהורים, סקירה של אנשים, בהייה ברחוב או קריאה, ובימים אלה גם אינטרנט אלחוטי ומיזוג אוויר. לא במקרה כמה בתי קפה בעולם הפכו למוקדים של התרחשויות היסטוריות או לפחות למקומות שבהם נרקמו רעיונות גדולים ונזרעו זרעי מהפכות.

 

מיתוס אורבני מראשית שנות העשרה של המאה הקודמת מתאר שני אדונים יושבים להם בנחת ב-Café Imperial המהודר, לוגמים קפה וינאי, vídeňská káva , בוחשים את הקצפת ודנים בענייני היום. “מדברים על מהפכה,” אומר אחד מהם ושפמו רוטט. “היא ממש בפתח.” חברו מגחך “מהפכה, מה…” ומניד בראשו לכיוון השולחן הסמוך, שם יושב גבר צעיר עם זקן עז וכותב במרץ במחברת שמונחת מולו. “ומי ינהיג אותה, הוא?” הגבר עם זקן העז, אם לא ניחשתם, היה לנין. לנין אולי לא הרשים במראהו, אבל אוי לו למלצר שהשירות שסיפק לא מצא חן בעיני הרודן קצר הפתיל.
ספק אם האפיזודה אכן התרחשה, אבל המהפכן הרוסי אכן ביקר בפראג ב-1912 והשתתף בכנס פוליטי שהתקיים ברחוב Hybernská הסמוך לקפה אימפריאל המפורסם. פרט אחד קטן מקלקל את הסיפור: קפה אימפריאל הוקם רק ב-1914. כך או אחרת, בית הקפה הנודע הוא עדיין מוסד היסטורי ומקום ששווה לטרוח אליו למשקה חם ועוגה אם אתם בסביבה.
עם השנים, המקום שקלט במאה השנים האחרונות זרם בלתי פוסק של תיירים ומקומיים, קבועים ואורחים לרגע, השתנה. סגנון האר-דקו עדיין נשמר, אך החלל כבר פחות אפלולי וגם השירות והתפריט התאימו את עצמם לרוח הזמן. שינוי נוסף ומצער הוא היעדרה של הקערה האגדית שהכילה בצק סופגניות מקולקל. תמורת 1,942 קורונות צ’כיות יכולתם לרכוש את תכולת הקערה ולהשליכה על אורח אחר שנמצא במקום. הסכום הוא מחווה לנובלה סאטורנין, קלאסיקה צ’כית, שהתפרסמה ב-1942 ובה מתרחשת סצנה דומה של הטלת בצק שהחמיץ.

ישנם עוד בתי קפה היסטוריים בפראג, כאלה שהוקמו לפני המלחמה, לפני המהפכה ולפני הכיבוש של סטארבקס. כדי לאתר את בתי הקפה האלה אפשר להיכנס ל-Café Louvre שהוקם ב-1911. בחלל הכניסה המחודש שלו יש מפה אינטראקטיבית המגלה את מיקומיהם של בתי קפה היסטוריים בעיר. קפה לובר עצמו היה המקום שאליו נהג להיכנס פרופסור צעיר, סיגריה בפיו, שערו פרוע ורגליו בנעליים, אך תמיד בלי גרביים. היה זה אלברט איינשטיין שנהג להיכנס לקפה רובל כל פעם שחשקה נפשו בשטרודל ולא ציית אף פעם לשום קוד לבוש. לא רק קומוניסטים כלנין חיממו כיסאות בבתי קפה – גם מתנגדיהם עשו זאת. ואצלב האוול, סופר, מחזאי, נשיאה הראשון של הרפובליקה הצ’כית ומנהיג “מהפכת הקטיפה”, לגם את הקפה שלו יחד עם מתנגדי קומוניזם נוספים ב-Café Slavia שמחלונותיו נשקפים נופיה היפים ביותר של פראג ואולי שם שאב את ההשראה לכתביו נגד הדיכוי שנודעו ברהיטותם ובחריפותם.

גם וינה יכולה להתגאות בלא מעט בתי קפה שיושביהם עשו ההיסטוריה באירופה. הקפה היה אופנתי במאה ה- ובתי הקפה הפכו לסלון של אותם אזרחים שלא יכלו להרשות לעצמם להקצות חדר אורחים מפואר בדירתם הפרטית. בבתי הקפה היו ריהוט מסוגנן, תאורה נעימה, עיתונים, אווירה מכובדת ואורחים אלגנטיים למכביר.

מלון Sacher Café מוכר בעיקר תודות לעוגת הזאכר טורט שנקראת על שמו. גם היום אפשר להזמין שם את העוגה המקורית ולאכול אותה בחלל שמשמר את העיצוב הקלאסי המקורי והמצועצע משהו. קפה מוצרט פועל החל משנת 1794, אך מוצרט לא ישב בבית הקפה הוותיק. מי שרוצה ללכת – או יותר נכון ללגום – בעקבותיו של מוצרט יימצא את מבוקשו ב- Café Frauenhuber. על פי אתר קפה פראונהאבר, מוצרט ובטהובן נהגו להתארח שם ב-1788 וב-1791 בית הקפה היה המקום האחרון שבו נתן מוצרט את הופעתו הפומבית האחרונה. אפשר לדמיין אותו יושב שם, גבר קטן ממדים ומחוטט פנים, אך בעל רעמת שער מפוארת ולבוש אלגנטי, לוגם מהספל ואולי שוטח לפני על השולחן טיוטה של אחת מיצירותיו. אוסטרי דגול אחר, זיגמונד פרויד, הרהר על פשר החלומות מעל כוס קפה ב-Café Landtmann ובטח גם עישן איתה סיגר פאלי באותם ימים שבטרם חוקים להגבלת העישון.

גם לבודפשט שמעבר לגבול יש קפה עם עבר מפואר. בין השנים 1910 ו-1930 סצנת בתי הקפה כה שגשגה בעיר, עד שפעלו בה 500 מוסדות כאלה. למרבה הצער מלחמות העולם והשלטון הקומוניסטי לא תרמו לתוחלת החיים שלהם. בכל זאת, אפשר לבקר ב-Ruszwurm Cukrászda, בית הקפה העתיק ביותר בבודפשט ויש האומרים שגם הרומנטי מכולם. מספרים שהקיסרית האוסטרית ומלכת הונגריה אליזבת (1898-1837) נהגה לשלוח אל קפה רוצוורם משרתים שיביאו לה משם עוגות לארוחת הבוקר. בעליו של בית הקפה נאסר במהפכת “אביב העמים” ב-1848. חברו לתא הכלא, הגנרל רודולף לינצר, עודד אותו לפתח את עוגיות לינצר המפורסמות, אלה שעשויות משתי שכבות של מאפה המודבקות זו לזו בריבה המציצה דרך חלון שנפער באחת מהן.

אז כשאתם יושבים בבית קפה ואולי נראים לעוברים ושבים כאילו אתם בעיצומה של בטלה מענגת, ספרו למי שמוכן לשמוע שיש סיכוי שהלגימה הבאה שלכם תשנה את העולם.

____________________________________________________________

תמונה: http://www.flickr.com/photos/bibicall/164342709/
קפה זאכר בווינה. עדיין מגישים שם את העוגה המפורסמת (צילום: Hung Chieh Tsai)

/ מגזין

Share the Post

About the Author

Comments

No comment yet.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

סל הקניות